נאום המשנה לרה"מ סילבן שלום בקונגרס היהודי ישראלי שנערך בירושלים

בהכרזת העצמאות אותה קרא דוד בן גוריון, בה' באייר תש"ח, הוא הקריא טקסט כמעט מושלם- למעט משפט אחד


• אחד המשפטים שהוא קרא, שהפכו לשם דבר, הוא: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"

• שלוש המילים האחרונות במשפט, נשמעו כמו יצירת יש מאין

• כאילו באנו לפה, בפעם הראשונה, בתולדות האומה היהודית והקמנו מדינה חדשה מאפס, תוך נישול של עם קודם מאדמתו

• אבל, הרי, זו לא האמת

• חשוב לזכור שהיהודים מעולם לא עזבו את ארץ ישראל

• כך לדוגמא גילה הנשיא יצחק בן צבי, שהיה גם היסטוריון, שביישוב פקיעין, בגליל, התקיימה נוכחות יהודית רציפה לאורך כל הדורות

• הייתי לפני מספר שנים בבאר שבע ושם חגגו 60 שנים לעיר, דבר שהטריד אותי מאוד

• האם עלינו לחגוג רק 60 שנים לעיר באר שבע?

• הרי באר שבע היא כבר בת 3700 שנים, עוד מתקופתו של אברהם אבינו

• עם ישראל כבר ישב בבאר שבע לפני אלפי שנים ולפיכך אינו חוגג עשרות שנים להתיישבות יהודית אלא אלפי שנים

• אם אנחנו מדברים על 64 שנים למדינת ישראל, זה אומר, בהכרח, שהיה פה מישהו לפנינו

• והרי העם היהודי קשור לארץ ישראל מזה אלפי שנים

• את הדבר הזה הבין הקונגרס הציוני העולמי, כאשר פסל את הקמת הבית הלאומי לעם היהודי באוגנדה

• מנחם אוסישקין, ממובילי ההתנגדות לתוכנית אוגנדה, אמר כי ללא ארץ ישראל, אין טעם בהקמת בית לאומי ליהודים

• הקונגרס הציוני העולמי, אשר היה כתובת למיליוני יהודים ברחבי העולם, שם לעצמו מטרה לחזק את הקשר בין היהודים ובין הארץ ממנה גלו אבות אבותיהם

• קצת קשה להאמין, אבל מקבילה ישראלית לקונגרס הציוני העולמי לא הייתה קיימת עד כה

• הקונגרס היהודי ישראלי בא למלא בדיוק את החלל הזה

• החזון והמטרה הראשונה שעומדת בפני הקונגרס היהודי ישראלי הוא "קידום העיקרון של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי"

• בהקשר זה, אנחנו חייבים להזכיר לכל מדינות העולם, כאשר הם מחרימים מוצרים ישראלים על רקע טריטוריאלי, כי לא כובשים ולא זרים אנחנו

• מדינת ישראל הוקמה בארץ ישראל, ערש האומה היהודית

• כפי שיהודים חיים בשלום ובביטחון כלכלי בתל אביב, כך גם הם צריכים לחיות בשלום ובביטחון כלכלי ביהודה ושומרון

• החרמת סחורות, על רקע זהות המוכר ומוצאו, מחזירה אותנו לימים אפלים בהיסטוריה, שאליהם אסור שנחזור

• הסחורה המיוצרת ביהודה ושומרון מספקת פרנסה לאלפי משפחות, יהודיות ופלסטינאיות כאחד

• החרמת המוצרים מנסה לחזק את התושבים הפלסטינאים, אך למעשה פוגעת במטה לחמם, כמו גם בפרנסתם של התושבים היהודים ומוליכה אלפי משפחות לחרפת רעב

• עלינו לעמוד כאיש אחד ולהכריז כי לא ניתן לדבר לקרות וכי פגיעה במוצרים מיהודה ושומרון, היא פגיעה במדינת ישראל ובריבונותה

• בדיוק בשביל מאבקים מסוג זה הוקם הקונגרס היהודי ישראלי

• המטרה היא שמירה על אחדותו של העם היהודי, הן בארץ והן בתפוצות וחיזוק הקשרים בין הקהילות, בכדי למנוע עוולות מסוג זה

• אבל, מעבר לכך, הקונגרס היהודי ישראלי שם לעצמו מטרות נוספות, הקשורות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל

• אחת מאותן מטרות היא צמצום הפערים החברתיים במדינת ישראל

• המחאה החברתית, אשר פרצה בקיץ האחרון ואשר הוכיחה כי סדר היום החברתי אזרחי הוא פה בכדי להישאר, הובילה לדאגה לנושאים חברתיים נוספים

• צמצום הפערים, אשר הלכו והתרחבו בשנים האחרונות, הפך להיות דגל מרכזי ונושא בוער לאזרח הממוצע במדינת ישראל

• הבחירות ליו"ר מפלגת העבודה, אשר במהלכם הגיעו לקו הגמר שני יו"ר חברתיים, רק חיזקו את הטענה כי סדר יום חדש עומד על הפרק

• התרעתי על הנושא זמן רב לפני פריצתה של המחאה החברתית בקיץ האחרון

• התרעתי על כך, שלא ייתכן מצב בו תקציב הביטחון גדל מספר רב של פעמים במהלך השנה האחרונה

• כל הגדלת תקציב כזו הגיעה על חשבונם של הנושאים האזרחיים: חינוך, בריאות, תשתיות ופריפריה.

• טוב שהקונגרס היהודי ישראלי ישמש ככלב שמירה, בכדי לוודא שהנושא החברתי לא יורד מסדר היום וימשיך להוות אבן פינה בסדר היום של מדינת ישראל

• אבקש לסיים בדבריו של זאב ז'בוטינסקי, שאמר: "אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל: זה ה'אני מאמין שלי', זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם"

• טוב שקמו לז'בוטינסקי יורשים, אשר שמים את טובתה של מדינת ישראל ועם ישראל בראש סדר העדיפויות

• אני מאחל למר ולדימיר סלוצקר הצלחה רבה ואני תקווה שבמאמץ משותף נעשה ונצליח

• נאחל בהזדמנות זו גם שנה טובה ומבורכת לעם היהודי ולמדינת ישראל: "תחל שנה וברכותיה, תכלה שנה וקללותיה"

מאמר של יהודה שרוני ממעריב על ועידת הנגב ה-5 והעומד בראשה השר סילבן שלום

מאמר לציון 20 שנה למותו של מנחם בגין/ המשנה לרה"מ, סילבן שלום

השר שלום ברשת ב' על נאום אובמה:"אני חושב שהנאום הזה היה באמת נאום של תמיכה גורפת בעמדה הישראלית"

אסתי פרז: שלום לשר, המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, ליכוד.



השר סילבן שלום, המשנה לרה"מ: שלום וברכה.


אסתי פרז: ספר על ההתרשמות שלך מנאומו של אובמה אתמול, נאומו הלא פרו-ישראלי אלא הישראלי אפשר להגיד.


השר סילבן שלום: טוב, אני חושב שהנאום הזה היה באמת נאום של תמיכה גורפת בעמדה הישראלית, אבל זה לא רק בעמדה הישראלית אלא בעובדה של ההכרה שבעצם ישראל היא המשענת היחידה שיש לארצות הברית ולמערב כולו במזרח התיכון, האביב הערבי שהביא להזזתם הצידה של מנהיגים פרו-מערביים כמו מובארק ובן עלי לא הצמיח במקומם מנהיגים עם גישה פרו-מערבית אלא אולי להיפך, ואני חושב שהיום בעיצומו של המאבק שהמערב מנהל מול איראן על השליטה במזרח התיכון, שהוא אולי האיזור הכי חשוב ביותר בעולם בגלל שצינור החמצן של העולם נמצא כאן, כל עתודות הנפט ל150 השנים הבאות, הם הבינו שהאפשרות היחידה שיש להם במזרח התיכון היא הישענות על ישראל, זה לא רק ארצות הברית דרך אגב, זה גם אירופה, גם היא חלק מהעניין הזה, גם היא צריכה אנרגיה לטווח ארוך. ודבר נוסף, הם גם לא היו בטוחים שמדינה פלשתינית תביא לכך שהכוחות המתונים שם ייקחו את השליטה ואולי אם יהיו בחירות, והפעם זה גם לנשיאות, יהיה זה דווקא החמאס שינצח. ולתת לאיראן אפשרות של גישה יבשתית מאיראן לעיראק, סוריה, ירדן שאולי גם תיפול כתוצאה מזה, ויהודה ושומרון אחרי שיש להם כבר את עזה ואולי ייקחו את מצרים, זה דבר כמובן שאי אפשר להעלות על הדעת. אני חושב שזה יחד עם שילוב ידידות למדינת ישראל, אובמה דרך אגב...


אסתי פרז: אגב, למי צריך להודות על הנאום המאוד ישראלי הזה של אובמה? לראש הממשלה שאולי עשה עבודת הקדמה טובה? אולי הצוותים שלו? אולי הדיפלומטיה הישראלית? אולי אביגדור ליברמן?


השר סילבן שלום: אין ספק שיש כאן הצלחה וההצלחה הזאת היא הצלחה ברורה מאליה, היא מוכחת אתמול בדברים שלו מילה למילה שהעמדה הישראלית התקבלה שמהלך חד-צדדי הוא לא נכון, שזה מנוגד להסכמי אוסלו, שזה עלול להביא למהלכים חד-צדדיים מצידה של ישראל, שזה עלול להביא אולי לפגיעה מדינית ביטחונית וכלכלית בפלשתינים ובאיזור, ואני חושב שהתוצאה הזאת היא תוצאה טובה. העניין הוא שזה עוד לא נגמר, יש עדיין מאבק מאחורי הקלעים לגבי מועצת הביטחון, אם יהיו את אותם תשעה קולות או לא יהיו את אותם תשעה קולות. צריך להסביר את זה אולי למאזינים, יש 15 מדינות במועצת הביטחון שהן חברות במועצת הביטחון, כדי להעביר החלטה על מדינה פלשתינית לא מספיקים שמונה קולות אלא צריכים תשעה קולות. כך שאם יהיו רק שמונה בעד והשבעה האחרים יכולים כולם להימנע, עדיין ההצעה הזאת לא עוברת. ולכן יש מאבק על המדינות על מי יצטרף לאותם חמש מדינות בטוחות שתומכות בהצעה הפלשתינית, צריך גם לזכור שזה עלול להגיע גם לעצרת האו"ם, ואולי שם להכרה במדינה לא חברה, כך שהמאבק עדיין קיים, הוא עדיין בעיצומו. אבל מה שכן ההצלחה היא גדולה, זה להביא את העולם החופשי, את העולם המערבי, להבין שבעצם הדרך היחידה היא דרך המשא ומתן שהפלשתינים נמנעו ממנו שנתיים וחצי.


אסתי פרז: זהו, ואולי זה הכי חשוב, אחרי הנאומים ואחרי המאבקים הדיפלומטיים, ואחרי ההצלחות האלה החלקיות בינתיים, שהנשיא אובמה אמר, ובצדק, אין קיצורי דרך לשלום. זאת אומרת בסופו של דבר הצדדים יהיו צריכים לשבת למשא ומתן בדרך זו או אחרת, אם הם רוצים באמת שלום, אם הם רוצים באמת שתי מדינות לשני עמים. אז איך מקדמים את העניין הזה? איך מקדמים את המשא ומתן? הרי הוא תקוע כל כך הרבה זמן.


השר סילבן שלום: אני חושב שההכרה שזה רק בדרך המשא ומתן זה הכרה מאוד מאוד חשובה, ודרך אגב הוא נתן לזה גם שתי דוגמאות אם את זוכרת מאתמול, גם את צפון אירלנד וגם את דרום סודאן, והוא אמר שהמשבר בצפון אירלנד נפתר ודרום סודאן הוקמה ושתיהן זה לא היה דרך האו"ם אלא במשא ומתן ישיר בין הצדדים, דבר שהוביל בסופו של דבר להסכמות. כך שהמבחינה הזאת הוא אמר ששתי הדוגמאות האלה מוכיחות שהדרך היחידה היא משא ומתן.


אסתי פרז: אז איך אנחנו יכולים לתרום להנעת המשא ומתן?


השר סילבן שלום: אני חושב שתרמנו תרומה אדירה, צריך להבין, הייתה כאן אסטרטגיה מאוד ברורה, אסטרטגיה פלשתינית להגיע לספטמבר 2011, לאותה הכרזה באו"ם או הכרה באו"ם, והדרך היחידה עבור הפלשתינים לעשות את זה היא להימנע ממשא ומתן, כי אם היה משא ומתן, היו אומרים להם תעשו את זה דרך משא ומתן ולא דרך מהלך חד-צדדי. ולכן, הם הציבו שורה של תנאים, כולם זוכרים אותם, בהתחלה את ההכרה במדינה הפלשתינית, הם טענו וביקשו מנתניהו להכיר במה שכבר הכירו כל קודמיו, ולאחר נאום בר אילן הם הציבו דרישה שלא הציבו בפני אף אחד וזה היה עשרה חודשי הקפאה שגם אותם הם לא ניצלו למשא ומתן. אני חשבתי אז שזה לא נכון כי זה לא יוביל לשום דבר, וגם לאחר מכן, כאשר לא עשו שום דבר, הם באו עם דרישות נוספות של הקפאה ושל קווי 67'' ושל ירושלים. וגם עכשיו, כאשר הם מדברים על משא ומתן הם רוצים להתמקד, וזה, דווקא יש להם כן תמיכה לצערי הרב, להתמקד רק בנושא הטריטוריאלי בשלב הראשון ולהשאיר את כל הנושאים האחרים לדיון אחר כך, קרי לקבל את כל השטח, להגיע לגבולות ורק לאחר מכן לדון בשאלת הפליטים, בשאלת ירושלים.


אסתי פרז: איפה הכדור עכשיו? בידיים של מי?


השר סילבן שלום: אני חושב שההחלטה של הקוורטט היום, יש לה משמעות גדולה מאוד, הקוורטט אמור לצאת עם הודעה לחידוש המשא ומתן, הקוורטט, גם כאן צריכים להסביר, זה כל העולם, הקוורטט זה ארבע, זה ארצות הברית, זה רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם. האו"ם זה שאר העולם. כך שהיום העולם כולו הולך להוציא נוסחה איך אפשר להתניע את המשא ומתן, כמובן שיש לזה חשיבות, היה ניסיון בעבר לעשות את זה, כאשר ארצות הברית עמדה על כך שזה יהיה מתווה אובמה כולו, לא רק 67'' כמו שרוצים שאר החלקים של קוורטט, שזה יהיה על בסיס קווי 67'', אלא גם הכרה בישראל כמדינה יהודית, ההתנעה הזאת, יש לה כמובן חשיבות, אם הפלשתינים יהיו מוכנים לקבל את ההחלטה הזאת, החלטה אסטרטגית, ולהתניע את המשא ומתן, אני חושב שאנחנו אמרנו שנתיים וחצי שאנחנו רוצים לעשות את זה וצריכים לעשות את זה, אני מאמין שאפשר גם להתקדם, גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה ביטחונית, מבחינה מדינית פוליטית זה כמובן יותר מורכב, יותר מסובך, אבל כשמדברים זה תמיד עדיף על פני מצב שבו לא עושים את זה, ואני חושב שבמהלך כולו ארצות הברית עכשיו מחזירה לעצמה גם את עמדת ההנהגה, זה היה גם מבחן כוח עבורה, האם אבו מאזן שאפילו הוא לא ראש מדינה יכול להיות זה שממרה את פיה של ארצות הברית כשכל העולם האחר מסתכל. אני חושב שארצות הברית היום החזירה לעצמה בצורה די מרשימה את עמדת ההובלה וזה דבר שהוא טוב למשא ומתן כי בסופו של דבר כל ההסכמים, כל ההסדרים, כמעט כולם, היו בחסות ארצות הברית, בתיווכה של ארצות הברית, בתמיכתה של ארצות הברית, כאשר היא הגורם היחיד שיכול היה להשפיע על שני הצדדים. כך שחיזוקה של ארצות הברית זאת בשורה טובה לתהליך השלום.


אסתי פרז: השר סילבן שלום, תודה רבה.


השר סילבן שלום: תודה רבה גם לכם ואני אנצל את ההזדמנות להגיד שנה טובה לכם ולכל המאזינים.


אסתי פרז: שנה טובה.

בשורת יום א': למה צריך סופ"ש ארוך

ישראל היא מן המדינות המתקדמות בעולם. בשורה ארוכה של נושאים היא אף מובילה ופורצת דרך. משקלה הסגולי בקידום המחקר בפיתוח טכנולוגיות וביזמות חובקת עולם גדול בהרבה מגודלה הפיזי ומהיקף אוכלוסייתה.

אולם בנושא תרבות הפנאי וסוף שבוע ארוך אנו נמצאים הרחק מאחור. כיום אנו נמצאים במצב שבו אין סוף שבוע אמיתי בישראל. מעבר לסוף שבוע כזה יהווה שינוי חברתי אמיתי המאפשר את מימושן של תועלות רבות, מהן תצא נשכרת לא רק הכלכלה הישראלית, אלא גם החברה שלנו, מערכת החינוך ומשפחותינו.

ישנו גם צורך באינטגרציה עם שאר מדינות העולם. בעוד שימי המנוחה המקובלים כיום בקרב 75 אחוזים מאוכלוסיית העולם ומאה אחוזים מאוכלוסיית העולם המפותח הם שבת וראשון, אימצה ישראל את ימי המנוחה המקובלים בעיקר בעולם הערבי והמוסלמי: שישי ושבת.

רוב מדינות העולם הבינו כי על מנת להשתייך לעולם המערבי עליהן לעשות שלושה דברים: לשנות את השפה שבה הם מדברים עם שאר מדינות העולם לאנגלית, לעבור למשק חופשי, ולפרוס את סוף השבוע על פני הימים שבת וראשון.

אך בעוד שני התנאים הראשונים קיימים בישראל, השלישי עודנו מתמהמה. בעוד הרוב המכריע של שותפות הסחר של ישראל קבעו את ימי המנוחה בשבת וראשון, מחמיצים השווקים בישראל יום עבודה נוסף, יום שישי, מול שוקי היעד של ישראל בעולם, וכן נפגע הסנכרון של ימי המסחר בבורסה לניירות ערך, המסחר במטבע חוץ ובניירות ערך זרים ולצדם מכשירים פיננסיים הקשורים בשווקים העולמיים.

היוזמה תייצר עוד אלפי מקומות עבודה בתחום התיירות

מעבר לסוף שבוע ארוך יביא לכך שאזרחי ישראל יחזרו בסיומו אל מקומות העבודה כשהם נמרצים, פוריים ובעלי מוטיבציה גבוהה יותר לעבוד. המשמעות היא הגדלת הצמיחה, התפוקה ואף היקף מקומות התעסוקה.

בנוסף, קביעת יום ראשון כיום חופש נוסף, כזה שבו יהיו פתוחים בתי העסק, התחבורה הציבורית ואתרי התיירות והבילוי, תוסיף ללוח הזמנים שלנו יום של מסחר שוקק, יום שיאפשר להורים להקדיש לילדיהם זמן איכות, יום שבו הבילוי המשפחתי יקבל את מקומו הראוי.

כמו כן, היוזמה תייצר עוד אלפי מקומות עבודה בתחום התיירות, המסחר והפנאי. שינוי כזה מביא עמו בשורה גם לאוכלוסייה המסורתית והדתית, אשר בעבורה יהפוך יום ראשון למעין "חול המועד השבועי": זמן מושלם לטיולים, לקניות ולבילויים שאינם מתאפשרים כיום.

המעבר יכניס שפיות לחיי השגרה שלנו

המעבר לסוף שבוע ארוך יביא להארכת ימי העבודה בשבוע העבודה בחצי שעה בכל יום. מערכת החינוך תעבור גם היא ליום לימודים ארוך, אשר בו ישולב מפעל הזנה.

השינוי הזה יסיר את מגבלת שעות העבודה של נשים עובדות הקיים כיום, ויאפשר לנשים לצאת לעבודה במשרה מלאה, להתקדם ולהתפתח מקצועית גם למשרות ניהוליות בכירות. יתרון נוסף במעבר לחופש ביום ראשון טמון בתחומי התרבות והספורט. המעבר יאפשר לפתוח את השבוע ביום של תרבות וספורט, לרבות יום למשחקי הליגות השונות בכדורגל, ויביא לקירוב לבבות בין חלקי העם.

המעבר לסוף שבוע ארוך הוא לפיכך צעד מתבקש, שמביא עמו יתרונות משמעותיים ביותר למדינה ולחברה, וגם כזה שיכניס שפיות לחיי השגרה של כולנו. מימושו של צעד זה יביא עמו מהפכה חברתית, כלכלית ותרבותית שישראל זקוקה לה כאוויר לנשימה

ראיון סופשבוע ענק עם השר סילבן שלום במעריב

לקריאת הכתבה המלאה:
http://silvan-shalom.co.il/article.php?id=664

silvan shalom :This country really needs a real weekend

When a vital resource has to be shared by different groups of people who each need to use that resource in profoundly different ways, it’s only natural that each group will claim that resource as its own while trying to delegitimize the claims of all others. Great rivalry is sure to ensue as a result of this competition, as each group attempts to prove the validity of its claim by showing how this resource is integrally connected to the group’s value system.

In Israel, we have a resource which different groups try to claim as their own – Shabbat. Shabbat is viewed in totally different terms by different groups in our society, who each try to prove to all others – unsuccessfully – that their philosophy of Shabbat is the valid one.

For some, Shabbat is expected to supply all the functions of a “weekend” in a Western society – a day for rest and relaxation, for shopping, for pursuing hobbies, for cultural and social activities, for get-togethers on a family, national and even international level.

Then there’s a group that sees Shabbat as a spiritual, regenerative day, a day of turning inward, to family, to community. This group feels that the spiritual nature of Shabbat preserves the uniqueness of the Jewish people and is concerned that allowing the official national dilution of the essence of the day will divest the country of all vestiges of spirituality.

There’s clearly little room for compromise or sharing in this situation. But more importantly, it’s not healthy that Israelis should have to choose between one type of day or another. Relaxation, recreation, and spirituality fulfill different needs in a person, and Israelis mustn’t be forced to choose between them; rather they need to be able, if they wish, to choose all of them.

Shabbat is a wonderful spiritual day but in the reality of our lives today, a relaxed Sunday following Shabbat is a basic necessity for all of us. What this country needs therefore, is a real weekend, not the excuse of a weekend we have now, which is euphemistically called sof shavua but really means a little of Friday, and Shabbat. As every Israeli knows, having Friday or part of Friday off is not a rest – Friday is finishing off the week and getting ready for Shabbat; it is a day of intense activity and often of tension.

In addition, six months out of the year Shabbat starts in the afternoon hours. Any attempt to turn Friday into a day of formal recreational activities will just result in additional arguments around activities that start on Friday and continue into Shabbat.

The combination of Shabbat and Sunday would make an incredible difference in our tense, Israeli lives. People would have a serious break from work, they would be more relaxed, more energized to go back to work on Monday. There would be a day when religious and secular could relax and enjoy each other in natural leisure activity as opposed to the current effort of artificially bringing different kinds of people together for ‘events’ limited in depth and scope. As things stand today, there is no leisure day of the week to hold various national and international conferences and happenings, and so the religious public misses out on countless important experiences and opportunities, while the society at large misses opportunity after opportunity to bridge the religious and cultural divides.

There would be a convenient day to have weddings and assorted smachot, as well as a real weekend for visits to friends and relatives in other parts of the country. There would be a shopping day when malls and kibbutz stores would have an even broader available clientele that would not conflict with the desire to have a national day of rest on Shabbat. Sports players and spectators, religious and secular alike, would be able to pursue their passions, guilt-free.

It is also relevant to note that as Sunday is a day of rest in all the Western world and Friday is a regular day of work, this change would bring us more in sync with international business activity.

Of course there are many reasons why this unoriginal suggestion is not practical. Friday is at best a half day of work and accommodation has to be made for Muslims for whom Friday is a day of prayer. Yet because of the social benefits resulting from a two-day weekend every other Western country has figured out a way to overcome obstacles, which certainly existed in different forms in every country that made the switch.

Ultimately, it’s critical that we decide on priorities. If we maintain the status quo, we ensure the continued fragmentation of our society, as each side pulls in diametrically opposed directions to have Shabbat be its type of day of rest, causing ever-increasing strife and outrage. On the other hand if we recognize that we all need both types of days, we will be taking the most significant step possible toward a harmonious and respectful co-existence.

http://www.jpost.com/Opinion/Op-EdContributors/Article.aspx?id=216889